החלטה בתיק בש"א 3797/05

זוהי בקשה שהוגשה על ידי הצד השלישי בתביעה העיקרית, למחיקה או לדחיית התביעה וגם או לדחיית ההודעה לצד השלישי על הסף, בהתאם לתקנה 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), מחמת מיצוי העילה, ולחילופין מחמת התיישנות.

הרקע לבקשה:

1.         משיבה 1, בניני א.י.מ. מנור בע"מ, היא התובעת בתיק העיקרי (להלן: "התובעת"), רכשה מהמבקש אדמונד הרטפלד (להלן: "המבקש" או "המוכר") זכויות בחלקה 171 בגוש 7070 בחולון (להלן: "החלקה"). לאחר שרכשה את החלקה התברר בדיעבד כי המוכר לא היה בעל זכויות בחלקה, ולכן לא היה רשאי למכור לתובעת את החלקה. בשל כך, הוצא צו מניעה שלא איפשר להעביר לתובעת את הזכויות שרכשה.

2.         האפוטרופוס הכללי ביקש בתיק עזבונות 7234/92 (להלן: "תיק העזבונות") לבטל את צו הירושה שניתן לגבי עזבון המנוח יונה הרטפלד ז"ל, שמכוחו נרשם המבקש כבעלים של החלקה. התובעת, בהיותה צד מעוניין, הצטרפה כצד לדיון, והיתה צד להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 24.10.96, ואשר קיבל תוקף של החלטה. הצדדים להסכם היו: התובעת, המוכר, והאפוטרופוס הכללי. בהסכם נקבע במפורש על ידי הצדדים כי:

" 4. כל צד מהצדדים להסכם זה מוותר על כל טענה או תביעה מכל סוג שהוא הקשורים למקרקעין ולהליך נשוא משפט זה..." (ההדגשות שלי- ר.ל.ש).

3.         בהמשך הסתבר כי קיימות שתי נשים נוספות אשר טוענות כי הן היורשות של החלקה (להלן: "היורשות האחרות"). לאחר מכן, ביום 02/04/00 נחתם הסכם בין המבקש, היורשות האחרות והתובעת, בו הוסכם כי באם בית המשפט יחליט לתקן את צו הירושה באופן המכיר בזכויות של היורשות הטוענות שהן הזוכות בירושה ולא המבקש - הן מתחייבות לרשום את החלקה ע"ש התובעת, באופן שהיא תוכל לקיים את ההסכם עם המבקש (הקונה), כאשר בתמורה תשלם התובעת ליורשות סך של 90,000$ בתנאים המפורטים בסעיף 2 להסכם.

יש לזכור כי העיסקה על פיה רכשה התובעת את החלקה מהמוכר, הוא צד ג', לא יכולה היתה לצאת לפועל כפי שהוסכם עליה תחילה עם המוכר, הואיל והסתבר שהמוכר איננו בעל הזכויות. לכן, ובעקבות זאת הוסכם בין כל הצדדים שאם ההסכם יקויים - מסתלקים הצדדים מכל טענה כלפי המבקש, וכך נקבע בסעיף 10 להסכם:

" בכפוף לביצועו של ההסכם ורישום צד ב' (התובעת- ר.ל.ש.) בפועל כבעלי המקרקעין בשלמותם, מסתלקים צד א' ו-ב' מכל טענה כלפי צד ג' (המבקש- ר.ל.ש.) בקשר עם צו הירושה שבנדון".

בסופו של דבר ניתן ביום 10.2.02 על ידי בית המשפט המחוזי צו לפיו היורשות האחרות הן בעלות הזכויות בחלקה. החלטה זו אושרה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון ביום 20.10.02. בעקבות החלטת בית המשפט, ובהתאם להסכם שבין הצדדים, הועברו הזכויות בחלקה לתובעת אשר שילמה את התמורה בהתאם להסכם וחתמה על כתב התחייבות מיום 9.12.02 (להלן: "כתב ההתחייבות"), בזו הלשון:

"לשאת בכל קנס ו/או חיוב כספי ו/או מיסים חלוטים למס שבח ו/או למס רכוש (להלן: "החיובים") במידה ומר הרטפלד אדמונד (צד ג' - ר.ל.ש) יחויב בגין ביטול עסקת מקרקעין הידועים כגוש 7070 חלקה 171 (להלן: עסקת המקרקעין)".

מכתב ההתחייבות עולה במפורש כי החברה קיבלה על עצמה כל חיוב כספי בו עלול המוכר להיות מחוייב בגין ביטול עיסקת המכר. מלשון ההתחייבות עולה באופן ברור כי כוונת הצדדים היתה ברורה וחד משמעית, כי עם מתן ההתחייבות ולאחר שנחתם ההסכם בין הצדדים, והתובעת תקבל את מלוא הזכויות בחלקה כפי שהובטח לה - ישוחרר המבקש מכל התחייבות או תביעה עתידית כלפיו. גם התובעת אינה חולקת על כך.

4.         עתה, לאחר שנחתמו כל ההסכמים בין הצדדים, ולמעשה הסתיימו כל ההליכים בין החברה שרכשה את החלקה לבין המוכר בגין רישום והסדרת כל הזכויות על שמה של החברה התובעת, ולאחר שהסתיימו כל התביעות ההדדיות שבין הצדדים - הגישה החברה תביעה חדשה זו נגד המדינה. החברה טוענת שהמדינה היא שאחראית ברשלנותה לנזקים שנגרמו לה, בשל רישום רשלני שבוצע על ידי רשם המקרקעין בקשר עם הזכויות במקרקעין על פי צו הירושה. לטענתה, אם היה רשם המקרקעין בודק בקפידה את המסמכים שהוגשו לו לרישום צו הרישום המקורי, לא היה מאפשר רישומו של המבקש כבעל הזכויות בחלקה. התובעת טוענת כי רשלנות זו היא שגרמה בסופו של דבר לעיכוב רישום הזכויות על שמה ולנזק הכרוך בכך, הוא הנזק הנתבע בתביעה העיקרית.

בעקבות הגשת התביעה העיקרית, שלחה הנתבעת, המדינה, הודעת צד ג' כנגד המוכר בטענה שאם אכן ייקבע שהיא גרמה לתובעת לנזק כלשהו, דבר המוכחש על ידה, הרי שזה בעטיו של צד ג' - המבקש, שהטעה אותה, ועל כן היא זכאית לחזור אליו בהודעת צד ג'.

דיון

5.         ראשית יצוין כי בנוגע לזכותו של הצד השלישי להגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה העיקרית, ייאמר כי העיקרון המרכזי של הודעה לצד שלישי הוא כי מדובר בתביעה על תנאי. חיובו של הצד השלישי מותנה בכך שהתובע יזכה בתביעתו. באם תידחה התביעה אזי ממילא לא יחויב הצד השלישי (ראה א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית תשס"ג- 2003, 333). לפיכך ברי כי לנתבע יש אינטרס כי תביעת התובע כנגד הנתבע תידחה, ועל כן יכול הוא להעלות טענות בכתב הגנתו המתייחסות לתביעה העיקרית, ובכלל זאת לעתור לדחיית או למחיקת התביעה על הסף, לכן יש לבחון את הבקשה לגופה.

6.         הדין החל על בקשה לסילוק על הסף קבוע בתקנות 100 ו- 101, וזו לשונן:

"100. המחיקה על הסף [105]

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;

 (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; ..."